<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ד פי"ד</h1>
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בלא ערוב אבל מבשל הוא בי"ט ואם הותיר הותיר לשבת. ועל ידי ערוב מבשל כל צרכו. ונהגו לעשות הערוב מפת ותבשיל. מצות יו"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה ואע"פ שצריך כל אדם לצמצם יציאותיו אל יצמצם בהוצאות י"ט לפי שצריך לענגו ולכבדו כדרך שמכבד ומענג השבת. י"א שצריך לעשות סעודה שלישית בי"ט כמו בשבת וגדולים לא נהגו כן. אע"פ שהשמחה השלמה היא השמחה בעבודת השם חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ואשתו והנלוים אליו כל אחד לפי הראוי לו לקטנים נותן להם קליות ואגוזים ונשים בתכשיטין ובגדים נאים כהשגת ידו והאנשים בבשר ויין. וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים. אבל הנועל דלתות ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ומרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו. עליו הכתוב אומר (הושע ט) זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה'. חייבין ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו סובבין ומחפשין בגנות ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עברה ולא יחללו המועד בדברים אחרים ולא ימשכו ביין ויבואו לידי עברה. מדת החסידים כך שישימו לנגדם השם תמיד וידעוהו בכל דרכיהם. ובעת שמחתם יזכרוהו וישבחוהו וירוממוהו. וזאת היא השמחה השלמה שאין אחריה תוגה כמו שאמר שלמה בשיר שהוא קדש קדשים נגילה ונשמחה בך. וזאת היא השמחה הגדולה שאמר דוד זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אשרי העבד ששמח בו רבו. וכי שמו בקרבו. והוא קשתו וחרבו. והחי יתן אל ליבו. עד שהמלך במסבו.
<h2>דף טז:</h2>
מצוה על כל אדם לערב וכן גדול העיר מצוה לערב על בני עירו ויוצאין בו הטרודין והשכחנין מלערב. אבל מי שאפשר לו לערב ולא עירב נקרא פושע ואינו יוצא בעירוב הגדול. אין צריך לידע מי שערבו עליו אבל המערב צריך שיכוין על כולם. וצריך לזכות להם על ידי אחר אבל לא על ידי בנו ובתו הסמוכין על שולחנו ולא על ידי אשתו ואומר זכה בעירוב זה בשביל כל הקהל קטנים עם הגדולים וחוזר ונוטלו מיד הזוכה ואומר: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב בדין עירובא יהא שרא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולאטמוני ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא לנו ולכל הדרים עמנו בעיר הזאת. אע"פ שהניח ערוב אינו יכול לבשל מיום טוב הראשון לשבת.
אם נאכל או נאבד קודם השבת אם נשאר בו כזית סומך עליו ואם לאו אינו סומך עליו אבל לאחר שהכין כל צרכי שבת יכול לאכלו מיד. אם התחיל העיסה ונאכל הערוב אמרו חז"ל שגומר עיסתו. ויש להסתפק אם ירצה לומר אותה העיסה ממש או שמא כיון שהתחיל בתבשיל אחר יכול לגמור כולם.
<h2>דף יז.</h2>
מי שלא הניח ערובי תבשילין אסור להדליקו נר לשבת וכן אסור לבשל לאחרים שאין העולם יודעין שהוא לאחרים וכן אסורים אחרים לבשל לו ואין לו תקנה אלא שיקנה קמחו ותבשילו לאחרים והם אופין ומבשלין ונותנין לו אח"כ ואפילו בביתו יכולין לבשל לו ואם עבר במזיד ובשל מותר, אבל הערים לבשל שתי קדרות לצורך היום והותיר אחת לצורך מחר אסור לאכילה. ואם אין אחרים שערבו שיכול להקנותו התירו לו חכמים משום כדי חייו לכבוד השבת לעשות דבר מועט אפי' הוא בעצמו לאפות ככר אחד ולבשל קדרה אחת ולהדליק נר אחד. אם נזכר ביום ראשון שלא עירב יכול לערב בתנאי ויאמר אם היום קדש איני צריך לערב ואם היום חול ולמחר קדש בעירוב זה יהא שרי לן וכו' ולמחר אין צריך לומר כלום. בד"א בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ר"ה אינו יכול להתנות. י"ט אינו צריך ערובי חצרות ושתופי מבואות אבל עירובי תחומין צריך כמו שכתבתי בהל' שבת. י"ט שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא ערובי חצרות ולא ערובי תחומין. אבל אם נזכר ביום הראשון בשני ימים טובים של גליות יכול לערב ערובי חצרות בתנאי שיאמר ביום הראשון אם הוא חול בערוב זה יהא מותר לטלטל מחצר לבתים ומבתים לחצר ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קדש ערבתי מאתמול ואם היום חול בערוב זה נהיה מותרין. אבל ערובי תחומין אין מניחין אותו בתנאי.
